הועד נוסד זמן קצר לאחר חתימת הסכמי אוסלו. הועד הוקם ע"י מספר פעילים פוליטיים אשר סברו שהסכמים אלו נועדו לשמר ולהמשיך את הכיבוש. פעילים אלו ראו בציונות, אשר יצרה את המדינה היהודית המבוססת על דיכוי ואפרטהייד (ההפרדה והאפליה בין יהודים ללא יהודים), את שורש הסכסוך עם העם הפלסטיני. קביעתו של יצחק רבין כי את האוטונומיה (כלומר את הפלסטינים שבחלק משטחי הכיבוש של 1967) יש להוציא מתחום הסמכות של בג"ץ ושל "בצלם", הבהירה לפעילים את מטרת ההסכם: שמירה על מדינה יהודית אשר מהווה אנטי תזה למדינה דמוקרטית, חלוקה חדשה של העם הפלסטיני, המשך השליטה עליו באמצעות סוכני משנה, והרחבת האפרטהייד.
תמיכת הועד לסולידריות עם חברון בדמוקרטיה, בחירות, שוויון, ובזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני, הביאה את הפעילים למסקנה כי מטרות אלו ניתנות למימוש אך ורק במדינה חילונית-דמוקרטית, המשותפת ומאוחדת בטריטוריה שממערב לירדן, דהיינו בכל ההסטורי של פלסטין-א"י. לאור זאת תמך הועד במדינה אחת לכל תושביה ואזרחיה, מגורשיה ופליטיה של הארץ, בהפרדה של הדת מהמדינה, בביטול זכויות היתר המעוגנות בחקיקה גזענית, ובשוויון אמיתי ומלא בין כל אזרחי המדינה החילונית-דמוקרטית.
הועד לסולידריות עם חברון קיים פעילות פוליטית רצופה הכוללת בין השאר חוגי בית והרצאות בנושאים הנ"ל. (העתק והעבר ללשון עבר מתוך הקדמה שהועד כתב ב 6.6.1997).
