שמואל אמיר

שמואל אמיר (1924 ברלין – 2023 תל אביב) היה עד, כילד, לעליית הנאציזם. בסוף שנת 1937נשלח על ידי הוריו לפלסטינה-א"י והחל ללמוד בבית הספר החקלאי בבן שמן. הוריו ורבים מבני משפחתו נספו במחנות.

לאחר סיום הלימודים עבר עם חבריו מ"השומר הצעיר, להכשרה בקיבוץ מזרע. ב 1946 היה בין מייסדי קיבוץ שובל בנגב שם מילא תפקידים מרכזיים, עד שסולק מהקיבוץ ב-1953, יחד עם קבוצה של תומכי משה סנה, בעקבות ויכוח פוליטי-אידיאולוגי חריף.

מאז התנהלו חייו בשני מסלולים עיקריים, הוא למד חקלאות באוניברסיטה העברית ולאחר קבלת הדוקטורט החל לעבוד ברשות המחקר החקלאי בהזנה וטיפוח בקר לחלב. במקביל, הצטרף למפלגה הקומוניסטית הישראלית והפך לפעיל מרכזי. לאחר מלחמת ששת הימים היה בין מייסדי התנועה לשלום ובטחון, שמאל של"י ולאחר מכן הצטרף לחד"ש.

כאשר פרש לגמלאות ב-1989 החל להקדיש את זמנו לכתיבה, בעיקר על הסטוריה, מרכסיזם, תולדות הציונות, השואה ופוליטיקה ישראלית ובינלאומית.

מאמריו התפרסמו ב'זו הדרך', 'אל אתיאחד' ובאתר 'הגדה השמאלית' ובעולם. שמואל נפטר בביתו מוקף במשפחתו וחבריו עד רגעיו האחרונים.

מאמרים של שמואל באתר הגדה השמאלית