יצחק לודן (1922–2017) היה עיתונאי וסופר, ממנהיגי תנועת "הבונד" בישראל, ופעיל למען שימור תרבות היידיש.
נולד בוורשה, פולין למשפחה דוברת יידיש בה חמישה ילדים, שלושה אחים ושתי אחיות. אמו הייתה עקרת בית ואביו עבד כצבע. למד בבית הספר של רשת ציש"א, שהוקמה על ידי אנשי המפלגות הסוציאליסטיות ("הבונד", "פועלי ציון", מה"מאוחדים" ומהבלתי-תלויים). היה פעיל בתנועת הנוער של הבונד – סקיף.
בגיל 15 ברח מוורשה לברית המועצות וכך שרד את המלחמה, אך נשלח בידי הסובייטים לשנתיים של מעצר ועבודת פרך. שנה ישב בכלא בביאליסטוק ויותר משנה היה אסיר במחנה עבודה בצפון אוראל. אחר כך נדד ברחבי ברית המועצות והגיע לאוזבקיסטן, חלה קשה ושקל 35 קילו. במשך נדודיו כפליט במרכז אסיה הוא נפגש עם סופר היידיש הגולה משה ברודרזון, וזה התרשם מניסיונותיו הראשונים בכתיבה ועודד אותו להמשיך בכתיבה ספרותית. באוזבקיסטן התמנה למזכיר קולחוז, ונשלח לקישינייב ללמוד חקלאות. כאשר חזר לפולין בשנת 1946 הוא גילה שכל משפחתו נספתה בשואה, פרט לאחיו יוסף. בשנת 1948 לודן, שלא רצה להישאר בפולין תחת שלטון סובייטי, עזב את וורשה יחד עם אחיו והם החליטו להגיע לישראל. עם הגיעו לארץ היה פעיל בסניף הבונד הקטן שהוקם בישראל. להמשך קריאה בויקיפדיה